LIMA
בס״ד
English

שדה חשמלי של גוף רציףElectric Field of a Continuous Charge Distribution

תארו לעצמכם שאתם מנסים לחשב את עוצמת הרעש שמגיעה אליכם מקהל ענק באצטדיון. במקום להתייחס לקהל כאל גוף אחד שמפיק רעש, אתם מחלקים אותו לאנשים בודדים. תחילה אתם מחשבים את תרומת הרעש של צופה אחד בלבד, תוך התחשבות במרחק שלו מכם ובכיוון שממנו הוא צועק. לבסוף, אתם סוכמים במדויק את כל קולות הצופים באצטדיון כדי למצוא את עוצמת הקול הכוללת המגיעה לנקודת הישיבה שלכם, בדיוק כשם שסוכמים (באמצעות אינטגרל) אינסוף מטענים נקודתיים.

התאוריה בקצרה

הבסיס התיאורטי לחישוב שדה חשמלי של גופים רציפים נשען על חוק קולון ועקרון הסופרפוזיציה. אנו מחלקים את הגוף הטעון לאינסוף אלמנטי מטען דיפרנציאליים, \(dq\), כאשר כל אחד מהם מייצר סביבו אלמנט שדה חשמלי הנתון על ידי המשוואה \[d\vec{E} = \frac{k\,dq}{r^{2}}\hat{r}.\] את המטען \(dq\) נבטא בעזרת צפיפות המטען הרלוונטית לצורת הגוף: צפיפות אורכית תבוטא כ-\(dq = \lambda\,dl\) (עבור תילים), וצפיפות משטחית כ-\(dq = \sigma\,dA\) (עבור קליפות או דיסקות). השדה הכולל בנקודה מסוימת במרחב מתקבל על ידי סכימה של כל התרומות, כלומר אינטגרציה וקטורית על פני כל התפלגות המטען: \[\vec{E} = \int d\vec{E}.\]

מכיוון שמדובר בחיבור וקטורי, סימטריה היא כלי קריטי המאפשר לאפס רכיבים מנוגדים לפני ביצוע האינטגרל, כפי שקורה בטבעת טעונה בה הרכיבים המקבילים למישור מתבטלים ורק הרכיב האנכי נותר. במקרים של התפלגויות חסרות (כמו חור בתוך תיל), עקרון הסופרפוזיציה מאפשר לחשב את השדה של צורה אינסופית ומלאה, ולהחסיר ממנה את תרומת השדה של המקטע החסר על ידי דמיון מקטע בעל צפיפות מטען שלילית \((-\lambda)\), מה שחוסך התמודדות עם אינטגרלים מורכבים.

dqdq yb r P dEdE dEy Ex רכיבי y של זוג סימטרי מתבטלים; רכיבי x מתחברים

איך לקרוא את המעבדה

החדר והרשת (Grid)

חדר חשוך עם רשת קואורדינטות שקופה כמעט לגמרי, שנדלקת באור רך רק סביב נקודת המדידה, האלמנט הפעיל או כלי הנבלה. כל משבצת היא 0.1 m.

נקודת המדידה P

הספירה הלבנה: הנקודה שבה מחושב השדה. בתיל היא במרחק \(b\) מהתיל, בטבעת בגובה \(z\) על ציר Z, ובחצי הקליפה במרכז הכדור.

הניצוץ: אלמנט \(dq\) בודד

בתחילת האינטגרציה בתיל הסופי נדלק ניצוץ כחול על התיל, והמערכת עוצרת לשנייה: קו מקווקו נמתח אל P עם התווית \(r = \sqrt{y^2+b^2}\).

מניפת השדה

התיל נצבע בכחול מהמרכז כלפי מעלה ומטה, ומכל רצועה יוצאת קרן אל P וחץ אדום \(d\vec{E}\) בכיוון השדה שלה. הרצועות מחולקות בזוויות שוות כפי שהן נראות מ-P, ולכן כל החיצים באותו אורך.

פיצול והרכבה (Decomposition)

מקש הרווח או הכפתור "פיצול והרכבה" מקפיאים את הזמן: כל חץ משחרר רכיב X ורכיב Y חצי-שקופים. רכיבי Y של זוגות מנוגדים נשאבים זה לזה ונעלמים באבק, ורכיבי X נערמים ראש-לזנב לווקטור אחד.

וקטור השדה הכולל

החץ הזהוב העבה הוא \(\vec{E} = \int d\vec{E}\). אורך החץ פרופורציוני לגודל השדה, וקנה המידה של כל מודול כתוב בתחתית המדדים שלו.

הטבעת: זוגות מנוגדים וחרוט האור

סליידר האינטגרציה מריץ את \(\theta\) מ-0 עד \(\pi\), ובכל זווית נורים שני חיצים מנקודות מנוגדות. הרכיבים הרדיאליים (אדום) מתנגשים על ציר Z ומתנדפים, והרכיבים האנכיים (ירוק) נערמים למעלה. השובל בונה חרוט הולוגרפי.

מפת החום של הכיפה

צבע הכיפה הוא צפיפות המטען \(\sigma\): לבן בוהק בצפיפות מקסימלית \((\sigma = A)\), כחול באמצע, וכמעט שחור ורשתי ב-\(\sigma = 0\). גם צפיפות חלקיקי האור על הכיפה פרופורציונית למטען.

זום על אלמנט \(dA\)

לחיצה על הכיפה (או על הכפתור) צוללת אל פני השטח ומציירת מלבן מעוקל של \(12^\circ \times 12^\circ\): צלע אחת \(R\,d\theta\) והשנייה \(R\sin\theta\,d\phi\).

סריקת טבעות (Slicing)

בחצי הקליפה האינטגרציה עוברת בטבעות אופקיות מהקודקוד כלפי מטה. הטבעת הנוכחית בזהב, וקווים ממנה אל המרכז מראים את תרומתה. הגרף בעמודת הפקדים מראה את \(|\vec{E}|\) לפי \(\theta\), והקו האפור הוא פונקציית הצפיפות האחרת.

מקטע \(-\lambda\) והחור

בתיל עם החור שולפים מקטע (כתום-מגנטה ל-\(-\lambda\), תכלת ל-\(+\lambda\), סגול-לבן ל-\(+2\lambda\)) וגוררים אותו אל מרכז התיל. מקטע \(-\lambda\) יוצר "חור" כהה, ובנקודת המדידה הווקטור הכתום חופף לכחול והחלק המוסתר נמוג.

∇

כלי הנבלה \(\vec{\nabla}\)

הפעילו את הכלי והזיזו את העכבר על המישור האנכי שמכיל את הגופים (במגע: הקישו). הגשש מציג את \(|\vec{E}|\), את הדיברגנץ \(\vec{\nabla}\cdot\vec{E}\) ואת הרוטור \(\vec{\nabla}\times\vec{E}\), מחושבים מהשדה בהפרשים סופיים. בכלי הזה התיל עבה מעט: המטען מפוזר ברדיוס של 2 cm.

∫dE

פאנל המשוואות החי

חלון הזכוכית בצד שמאל של התצוגה נבנה יחד איתכם: השורה של השלב הנוכחי מוארת, וגבולות האינטגרל והמספרים רצים בזמן אמת עד התוצאה הסופית.

סליידר "זמן-אינטגרציה"

הפס המתכתי בתחתית התצוגה: גררו אותו כדי לבנות את השדה בעצמכם, או לחצו ▶ כדי לנגן את הבנייה ו-❚❚ כדי לעצור בכל רגע.

מצלמה

גרירה מסובבת את המצלמה, גלגלת מקרבת עד רמת אלמנט המטען הבודד או מרחיקה עד חלל אינסופי, וגרירה עם הכפתור הימני מזיזה. הכפתור \(\lim_{l\to\infty}\) מרחיק את המצלמה עד שהתיל חוצה את הגלקסיה.

מהירות והשהיה

סליידר המהירות משנה רק את קצב התצוגה (ניגון האינטגרציה, היריות בטבעת והאנימציות), ו-⏸ מקפיא הכל. הערכים הפיזיקליים לא תלויים במהירות.

צליל

זמזום חשמלי עדין שמתגבר ככל שהשדה בנקודת המדידה חזק יותר, ונקישה עמומה כשרכיבים מתבטלים. הצליל מתחיל אחרי הלחיצה הראשונה במעבדה, ואפשר לכבות אותו.

nC/m

יחידות

\(k = 8.99\times 10^9\,\frac{\text{N}\cdot\text{m}^2}{\text{C}^2}\). תילים: \(\lambda = 2.0\,\frac{\text{nC}}{\text{m}}\). טבעת: \(Q = 5.0\,\text{nC}\), \(R = 0.30\,\text{m}\). חצי קליפה: \(A = 3.0\,\frac{\text{nC}}{\text{m}^2}\), \(R = 0.40\,\text{m}\). תיל עם חור: \(b = 0.30\,\text{m}\).

למעבדה ↓
טוען את המעבדה...
פאנל המשוואות החי
1

ניסויים לנסות במעבדה

  1. ניסוי "גבול האורך" (מעבר מתיל סופי לאינסופי). במודול התיל הסופי, מקמו את נקודת המדידה קרוב מאוד למרכז התיל. השתמשו בסליידר כדי להאריך את התיל לשני הכיוונים באופן סימטרי עד למצב של תיל "אינסופי", ועקבו אחר קצב הגידול של וקטור השדה הכולל במד השדה.
    בתחילת המתיחה, תראו שעוצמת השדה גדלה בקצב מהיר. עם זאת, ככל שהתיל מתארך, התרומה של קצוות התיל הולכת ופוחתת עד שהשדה מתייצב על ערך קבוע (כפי שמופיע בנוסחה לתיל אינסופי). ויזואלית, תבחינו שהווקטורים המגיעים מהקצוות הרחוקים פוגעים בנקודת המדידה בזווית כה שטוחה, שרכיבי האנך שלהם זניחים לחלוטין. זוהי המחשה עוצמתית לכך שהשדה של תיל אינסופי אינו שואף לאינסוף, אלא נשלט ברובו המוחלט על ידי המקטע הקרוב אליו.
  2. ניסוי "שובר הסימטריה" (טבעת טעונה). במודול הטבעת הטעונה, כבו את תכונת צפיפות המטען האחידה וצרו "פגם" מכוון: הסירו את המטען ממקטע קטן של 12 מעלות בטבעת. הפעילו את אינטגרל הסכימה וצפו בכיוונו של וקטור השדה הכולל.
    ברגע ששברנו את הסימטריה המושלמת, וקטור השדה סוטה מציר ה-Z. הפגם יוצר מצב בו למקטע המטען הנמצא בדיוק מול ה"חור" אין בן זוג שיקזז את הרכיב האופקי שלו. הניסוי הזה מוכיח בצורה חדה כי הנוסחה הפשוטה של טבעת (המצביעה רק בכיוון האנכי) נשענת על חלוקת מטען חלקה ומושלמת, ומראה כיצד סימטריה גיאומטרית מתרגמת ישירות לקיזוז פיזיקלי וקטורי.
  3. ניסוי "היפוך מפת החום" (קליפה כדורית). במודול חצי הקליפה הכדורית, שנו את פונקציית צפיפות המטען מ-\(\sigma = A\cos\theta\) ל-\(\sigma = A\sin\theta\). התבוננו בשינוי צבעי מפת החום על הכיפה ובתהליך סכימת השדה המעודכן.
    בפונקציה המקורית (קוסינוס), קודקוד הכיפה היה טעון בצפיפות מקסימלית ואזור קו המשווה היה ריק ממטען. כעת, התמונה מתהפכת: קו המשווה בוהק כולו בעוד הקודקוד כבוי. מעבר לאסתטיקה, תראו כיצד שינוי זה משפיע דרמטית על וקטור השדה הכולל – כעת רוב תרומת השדה מגיעה מההיקף התחתון, בזוויות שבהן הרכיב האנכי חלש יותר, מה שמשנה את תוצאת האינטגרל ובונה הבנה חזותית של משמעות התלות הזוויתית בצפיפות משטחית.
  4. ניסוי "חומר רפאים" (סופרפוזיציה עם תיל וחור). במודול התיל האינסופי עם החור, אל תשלימו את החור עם מטען זהה. במקום זאת, גררו אל תוך ה"חור" מקטע תיל בעל צפיפות מטען חיובית כפולה \((+2\lambda)\) מאשר שאר התיל, ובדקו את התוצאה הווקטורית.
    הניסוי חושף את העוצמה האמיתית של עקרון הסופרפוזיציה ככלי מתמטי גמיש. במקום לראות "תיל עם חור" או "תיל בעל צפיפות משתנה", התוכנה מראה לכם שניתן לפרק את המצב לחיבור של שני גופים פשוטים: תיל אינסופי בצפיפות \(\lambda\) ועוד מקטע קצר בצפיפות של \(\lambda\) (המשלים את ה-\(+2\lambda\) הכולל באזור החור). זה מטמיע את ההבנה שסופרפוזיציה אינה כבולה למציאות החומרית של "מה חסר", אלא מאפשרת בניית כל קונפיגורציה באמצעות אבני בניין תיאורטיות פשוטות.
  5. ניסוי "גישוש שדות" (אופרטורי נבלה במרחב). הפעילו את כלי ה"נבלה" \((\vec{\nabla})\) בסימולציה. הזיזו את סמן העכבר במרחב הריק שמסביב לגופים הטעונים, ולאחר מכן הניחו את הסמן פיזית על גוף הטעון עצמו (למשל, על התיל). עקבו אחר ערכי הדיברגנץ (Divergence) והרוטור (Curl) המוצגים במד.
    כשתרחפו במרחב הריק, הדיברגנץ תמיד יאופס, אף על פי שקיימים בו וקטורי שדה חשמלי חזקים – זאת משום שהשדה רק "עובר" שם ואין בנקודה זו מקור (מטען). ברגע שתיגעו בתיל הטעון, הדיברגנץ יקפוץ דרסטית, מה שממחיש את הקשר המיידי בין דיברגנץ למקורות השדה (חוק גאוס הדיפרנציאלי). במקביל, תראו שהרוטור נשאר אפס בכל נקודה במרחב, מה שמקבע את ההבנה התיאורטית ששדה אלקטרוסטטי הוא תמיד שדה משמר ולעולם אינו מסתלסל.