דמיינו שאתם עומדים במרכז רחבה, וכמה חברים מנסים למשוך או לדחוף אתכם בעזרת חבלים בלתי נראים. אם שני חברים חזקים מושכים אתכם בדיוק באותו כוח אך לכיוונים מנוגדים לחלוטין, תישארו במקום כי הכוחות יבטלו זה את זה לחלוטין. אבל אם כמה חברים עומדים בזוויות שונות, תצטרכו לשקלל את הכיוון והעוצמה של כל משיכה בנפרד כדי לדעת לאן בדיוק תעופו בסוף. כל חבר פועל באופן עצמאי, אבל התנועה שלכם היא התוצאה המשולבת של כולם יחד - וזו בדיוק הדרך שבה מטענים חשמליים משפיעים זה על זה במרחב.
הכוח החשמלי הפועל בין שני מטענים נקודתיים מתואר בפיזיקה על ידי חוק קולון: \[\vec{F} = \frac{1}{4\pi\epsilon_0}\frac{q_1 q_2}{r^2}\hat{r}.\] משוואה זו קובעת שעוצמת הכוח נמצאת ביחס ישר למכפלת המטענים, וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם, כאשר הכיוון \((\hat{r})\) נקבע לפי סימני המטענים (מטענים זהים דוחים, מנוגדים מושכים).
מכיוון שבטבע מטענים לרוב אינם פועלים בזוגות בודדים, אנו נעזרים בעקרון הסופרפוזיציה. עקרון זה קובע שהכוח הכולל הפועל על מטען הוא הסכום הווקטורי של כל הכוחות המופעלים עליו מכל שאר המטענים בנפרד: \[\vec{F}_{total} = \sum \vec{F}_i.\] כדי לפתור מערכת כזו בדו-מימד, מפרקים כל וקטור כוח לרכיבי \(x\) ו-\(y\) שלו. לאחר מכן, גודל הכוח השקול מחושב על ידי משפט פיתגורס: \[\left|\vec{F}_{total}\right| = \sqrt{F_x^2 + F_y^2},\] והכיוון שלו (הזווית) נמצא בעזרת פונקציית הטנגנס: \[\theta = \tan^{-1}\left(\frac{F_y}{F_x}\right).\] הגישה הזו מאפשרת לפרק מערכות מסובכות לחישובים אלגבריים פשוטים ולנבא במדויק את הדינמיקה של המערכת.
כל המטענים נעולים למישור השולחן (דו-ממד), גם כשמסובבים את המצלמה. כל משבצת ברשת היא 0.1 m, וציר X וציר Y מסומנים בקווים בהירים שנפגשים במטען הבוחן.
ספירות אדומות למטענים חיוביים \((+)\) וכחולות למטענים שליליים \((-)\). ככל שהמטען גדול יותר, הספירה גדולה יותר וההילה שלה חזקה יותר. התווית מעל כל ספירה היא גודל המטען.
הספירה הלבנה במרכז הרשת, \(q_0 = +1Q\), קבועה בראשית. עליה מחושבים כל הכוחות.
קרן דקה זורמת מכל מקור אל מטען הבוחן, ועל מטען הבוחן יוצא חץ דק בצבע המקור: הכוח \(\vec{F}_i\) לפי חוק קולון. בדחייה החץ מצביע החוצה מהמקור, ובמשיכה פנימה אליו.
החץ העבה הוא הסכום הווקטורי \(\vec{F}_{total} = \sum \vec{F}_i\). אורך כל חץ פרופורציוני לגודל הכוח: משבצת אחת לכל \(0.05\,\text{N}\). חץ ארוך מ-10 משבצות נחתך באורך 10.
קשת זהב בין ציר X לחץ המוזהב: בדיוק הזווית שהנוסחה \(\theta = \tan^{-1}\left(\frac{F_y}{F_x}\right)\) מחשבת בפאנל המתמטיקה. הזווית נמדדת נגד כיוון השעון מציר X.
בפינה הימנית העליונה: סכום רכיבי \(x\) וסכום רכיבי \(y\), משפט פיתגורס והזווית, עם המספרים של המערכת ברגע זה.
הכפתור Resolution Cam מעביר למבט עילי (Top-Down 2D). שם, "הצג רכיבים" מפרק כל וקטור אלכסוני לשני חיצים מקווקוים: רכיב \(X\) ממטען הבוחן, ורכיב \(Y\) מקצה רכיב ה-\(X\).
לחיצה על מטען בוחרת אותו (טבעת זהב) ופותחת את הסליידר שלו בעמודת הפקדים, מ-\(-5Q\) עד \(+5Q\). גרירה מזיזה אותו על השולחן בקפיצות של חצי משבצת, ולא קרוב ממשבצת אחת למטען הבוחן.
"קסם הסימטריה" מציב חמישה מטענים \(+Q\) על חצי מעגל סביב מטען הבוחן, ומראה באנימציה את רכיבי ה-\(Y\) מתבטלים ואת רכיבי ה-\(X\) מתחברים.
גרירה על רקע ריק מסובבת את המצלמה ב-360 מעלות, גלגלת מקרבת ומרחיקה, וגרירה עם הכפתור הימני מזיזה. במבט העילי המצלמה לא מסתובבת.
סליידר המהירות משנה רק את קצב האנימציה (הפעימות, זרימת הקרניים ותרחיש הסימטריה), ו-⏸ עוצר אותה. הכוחות עצמם לא תלויים בזמן.
\(Q = 1\,\mu\text{C}\), משבצת \(= 0.1\,\text{m}\) ו-\(\frac{1}{4\pi\epsilon_0} = 8.99\times 10^9\,\frac{\text{N}\cdot\text{m}^2}{\text{C}^2}\). לכן הכוח בין \(+1Q\) ל-\(q_0\) במרחק משבצת אחת הוא \(0.899\,\text{N}\).