תארו לעצמכם שאתם מנסים לחשב את הכמות הכוללת של קרם על עוגה ענקית שלא מצופה בצורה אחידה. במקום לנחש, אתם יכולים לחלק את פני העוגה לריבועים זעירים, לבדוק כמה קרם יש בכל ריבוע, ולחבר הכל יחד – זהו בדיוק אינטגרל משטחי. ואם מדובר בכדור שוקולד ממולא שצפיפות המילוי שלו משתנה מהמרכז החוצה, לא תחתכו אותו לקוביות שתי וערב. במקום זאת, תקלפו אותו בשכבות כדוריות, מהמרכז ועד לקליפה, ותסכמו את המילוי בכל שכבה, ממש כפי שעושים אינטגרל נפחי במערכת כדורית כדי לא לפספס אף פירור.
בפיזיקה, כדי למצוא את המטען הכולל \(Q\) מתוך פילוג מטען רציף, אנו סוכמים את צפיפות המטען על פני האזור הרלוונטי. עבור משטח דו-מימדי בעל צפיפות מטען משטחית \(\sigma(x,y)\), נשתמש באינטגרל כפול בקואורדינטות קרטזיות: \[Q = \iint \sigma(x,y)\,dx\,dy,\] כאשר גבולות האינטגרציה נקבעים על פי הגיאומטריה של המשטח.
עם זאת, כאשר אנו עוסקים בגופים תלת-מימדיים בעלות סימטריה כדורית (כמו כדור טעון), השימוש בקואורדינטות קרטזיות מוביל לגבולות חישוב מסובכים. לכן, מתבצע מעבר למערכת קואורדינטות כדוריות \((r, \theta, \phi)\). המפתח למעבר זה הוא אלמנט הנפח הדיפרנציאלי; במערכת כדורית הוא אינו קובייה פשוטה כמו \(dx\,dy\,dz\), אלא חתיכת נפח שגדלה ככל שמתרחקים מהראשית, ומוגדרת כ- \[dV = r^2 \sin\theta\,dr\,d\theta\,d\phi.\] כדי למצוא את המטען הכולל מתוך צפיפות מטען נפחית \(\rho\), נפתור את האינטגרל המשולש: \[Q = \iiint \rho(r, \theta, \phi)\, r^2 \sin\theta\,dr\,d\theta\,d\phi.\] עבור ספירה מלאה, האינטגרציה מתבצעת לאורך \(\phi\) מ-0 עד \(2\pi\), \(\theta\) מ-0 עד \(\pi\), והרדיוס \(r\) מאפס ועד שפת הכדור \((R)\), מה שמאפשר חישוב אלגנטי ומדויק של גדלים פיזיקליים במרחבים מעוקמים.
במצב המשולש: רשת קואורדינטות זוהרת, עם קו בהיר כל \(1\,\text{m}\) וקו עמום כל \(0.5\,\text{m}\). במצב הכדור: כדור הולוגרפי ברדיוס \(R = 2\,\text{m}\) עם קווי אורך ורוחב כל \(15^\circ\), ציר Z אנכי וקו המשווה מודגש.
כל בלוק הוא אלמנט שטח \(\Delta A = \Delta x\,\Delta y\). הצבע ועוצמת ההארה הם הצפיפות \(\sigma(x,y) = xy\) במרכז הבלוק: אדום כהה ועמום למטען נמוך, וצהוב-לבן מסנוור למטען גבוה.
קו הציאן הוא המשולש מהנקודה \((0,0)\) עד \((2,2)\): הקו האלכסוני \(y = x\) והקצה הימני \(x = 2\). בלוק שעל האלכסון נספר בסכום כולו, גם החלק שלו שבולט מעבר לקו.
ימינה: הבלוקים מתפצלים לריבועים קטנים יותר, מ-3 בלוקים גדולים ועד 8,256. בקצה הימני \((\infty)\) הבלוקים הופכים למשטח זוהר ורציף, והסכום הוא האינטגרל המדויק.
"סריקת \(dy\) קודם" סורקת עמודות, כל אחת מלמטה למעלה. "היפוך סריקה" סורק שורות, כל אחת מהאלכסון ימינה. מה שהקרן כבר אספה מואר, ומה שעוד לא נאסף עמום.
כל קריסטל הוא אלמנט נפח \(dV = r^2\sin\theta\,dr\,d\theta\,d\phi\). הוא לא קובייה אלא פלח קטן של אבטיח. צבעו הוא \(\rho\) במרכזו, באותה סקאלת צבעים של הבלוקים.
הקריסטל המודגש עם התווית \(dV\) הוא האחרון שנוסף: בקליפה החיצונית, בטבעת האחרונה ובזווית האחרונה. הנפח שלו מוצג בעמודת הפקדים.
הם הגבולות העליונים של האינטגרל המשולש. \(\phi\) משכפל את הפלח לטבעת סביב ציר Z, \(\theta\) משכפל את הטבעת מהקוטב הצפוני \((\theta = 0)\) עד הדרומי \((\theta = \pi)\), ו-\(r\) מוסיף קליפות מבפנים החוצה.
בפינה השמאלית התחתונה של התצוגה: סך המטען שנאסף עד עכשיו, כלומר הסכום של צפיפות כפול שטח (או נפח) של כל מה שנבנה או נסרק.
בפינה הימנית העליונה: האינטגרל עם הגבולות של הרגע הזה. האיבר שהסליידר שמזיזים משנה נדלק בזהב: \(\Delta x\,\Delta y\), גבולות הסריקה, \(r^2\), \(\sin\theta\) או \(d\phi\).
\(\rho = 1.5\) אחידה: כל הכדור זוהר באותו צבע. \(\rho \propto r^2\) (כאן \(\rho = r^2\)): המרכז חשוך והקליפות החיצוניות בוהקות.
גרירה מסובבת את המרחב ב-360 מעלות, גלגלת מקרבת ומרחיקה, וגרירה עם הכפתור הימני מזיזה.
סליידר המהירות משנה רק את קצב האנימציה (הסריקה וצמיחת הפלחים), ו-⏸ עוצר אותה. הסכומים עצמם לא תלויים בזמן.
\(x\), \(y\) ו-\(r\) במטרים. \(\sigma\) ביחידות \(\mu\text{C}\cdot\text{m}^{-2}\), \(\rho\) ביחידות \(\mu\text{C}\cdot\text{m}^{-3}\), והמטען \(Q\) ב-\(\mu\text{C}\).