תארו לעצמכם שאתם עומדים על סקייטבורד חלקלק לחלוטין (ללא חיכוך) כשאתם מחזיקים שק תפוחי אדמה כבד. אם תזרקו את השק בעוצמה קדימה, אתם והסקייטבורד מיד תהדפו לאחור. המערכת כולה – אתם והשק – התחילה ממצב מנוחה, וכדי שה"מאזן" הכולל יישאר אפס כפי שהיה, התנועה של השק קדימה חייבת להיות מקוזזת על ידי תנועה שלכם לאחור. זהו בדיוק העיקרון של שימור התנע: כל עוד אף אחד מבחוץ לא מתערב, סך התנועה הפנימית במערכת תמיד יאזן את עצמו וישמור על הערך המקורי שלו, לא משנה אילו שינויים מתרחשים בתוכה.
תנע קווי, המסומן באות \(p\), מוגדר כמכפלת המסה של גוף במהירותו \((p = mv)\), והוא מהווה מדד פיזיקלי ל"כמות התנועה" של המערכת. על פי החוק השני של ניוטון בצורתו המוכללת, \[\sum \vec{F}_{ext} = \frac{d\vec{p}}{dt},\] שינוי בתנע הכולל של מערכת יכול להתרחש אך ורק אם פועל עליה כוח חיצוני מתמשך. לכן, במערכת סגורה שבה שקול הכוחות החיצוניים מתאפס \((\sum \vec{F}_{ext} = 0)\), מתקיים חוק שימור התנע: \[\sum p_i = \sum p_f.\]
עיקרון עוצמתי זה מאפשר לנו לפתור בעיות דינמיות מורכבות ללא צורך לדעת אילו כוחות פנימיים פעלו. למשל, כאשר גוף מתפוצץ באוויר, הכוחות שקורעים אותו הם פנימיים בלבד, ולכן סכום התנעים הווקטוריים של כל הרסיסים לאחר הפיצוץ יהיה שווה בדיוק לתנע של הגוף רגע לפני כן \[\left(M \vec{v}_0 = m_1 \vec{v}_1 + m_2 \vec{v}_2 + \dots\right).\] באופן דומה, בבעיות מתקדמות של קרונית שמסות קופצות ממנה או מערכת בעלת מסה המשתנה בזמן, אנו משתמשים במשוואות שימור תנע רציפות (למשל \(\int \dot{m}v\,dt = m_0 v_0\)) כדי לקשור בין השינוי במסה לשינוי במהירות, תוך הסתמכות מוחלטת על כך שסך התנע הכולל במערכת נותר תמיד קבוע.
גופים נקודתיים קשיחים שמרחפים על זירה בלי חיכוך ובלי כבידה. הגודל גדל עם המסה, והמספר מתחת לדיסקית הוא המסה שלה.
יוצא ממרכז הדיסקית. לפני השיגור גוררים את העיגול שבקצה החץ כדי לשנות את הכיוון והגודל של המהירות ההתחלתית.
בצבע הדיסקית. כשמגדילים את המסה, החץ העבה מתארך והחץ הדק נשאר זהה.
לחיצה על דיסקית בוחרת אותה ופותחת לידה סליידר מסה. אותו סליידר נמצא גם בעמודת הפקדים.
החלונית בפינה משכפלת את חצי התנע של כל הדיסקיות ומחברת אותם ראש לזנב. חץ הזהב הוא סך התנע \(\sum\vec{p}\), והקו המקווקו הוא חץ הזהב ברגע השיגור.
בהתנגשות פלסטית הדיסקיות נדבקות לדיסקית אחת. בהתנגשות אלסטית הן ניתזות זו מזו.
בזמן התנועה הדיסקית מתנפצת לרסיסים בעלי מסות שונות. בעמודת הפקדים קובעים את מספר הרסיסים ואת עוצמת הפיצוץ.
כל לחיצה יורה שמאלה דיסקית קטנה, במהירות שנקבעת יחסית לקרונית, והקרונית מאבדת את המסה הזו.
דיסקית שפוגעת בקיר ניתזת ממנו. את הקיר גוררים על הזירה.
כל דיסקית בתוך האזור מקבלת כוח \(F = ma\) בכיוון הרוח. גוררים את האזור על הזירה, והסליידר קובע את העוצמה ואת הכיוון (למעלה או למטה).
סך התנע ברגע הזה. כשפועל כוח חיצוני היא מציגה \(\sum \vec{F}_{ext} = \frac{d\vec{p}}{dt}\) עם המספרים.
משולש בצבע הדיסקית על שפת הזירה. הדיסקית עדיין חלק מהמערכת, והחץ שלה עדיין בהולוגרמה.
"שגר" מתחיל את התנועה, ו"חזרה למצב ההתחלה" מחזיר את הדיסקיות למקומן. סליידר המהירות מאט רק את התצוגה, ו-⏸ עוצר את הזמן.