LIMA
בס״ד
English

מרכז מסהCenter of Mass

תארו לעצמכם שף שמקפיץ באוויר בצק פיצה רחב כדי למתוח אותו. בזמן שהבצק מתעופף, השוליים שלו מסתובבים, מתנפנפים ומשנים צורה בכאוס של תנועה פנימית. אך אם נעקוב אחרי נקודה דמיונית אחת בדיוק במרכז העניינים, נגלה שהיא נעה במסלול פרבולי חלק ומושלם, כאילו זרקנו באוויר כדור בודד ולא משטח מורכב. הנקודה המיוחדת הזו היא "מרכז המסה", והיא מאפשרת לנו להתייחס למערכת שלמה ומסובכת כאילו כל המסה שלה מרוכזת בנקודה אחת שמגיבה לכוחות החיצוניים.

התאוריה בקצרה

מבחינה פיזיקלית, מרכז המסה הוא הממוצע המשוקלל של מיקומי כל החלקיקים במערכת, כאשר "המשקל" המיוחס לכל חלקיק הוא המסה שלו. עבור מערכת בדידה של חלקיקים, וקטור המיקום מחושב על ידי המשוואה \[\vec{R}_{cm} = \frac{\sum m_i \vec{r}_i}{M}\] (כאשר \(M\) היא המסה הכוללת). כאשר מדובר בגוף רציף, הסכום הופך לאינטגרל על פני כל אלמנטי המסה המרכיבים את הגוף: \[\vec{R}_{cm} = \frac{1}{M}\int \vec{r}\,dm,\] ולרוב נשתמש בפונקציית צפיפות המסה כדי לפתור אותו.

תכונה שימושית במיוחד של מרכז המסה היא האפשרות לחשב אותו עבור מערכת מורכבת על ידי הרכבת המרכזים, כלומר התייחסות לכל תת-גוף כאילו הוא מסה נקודתית הממוקמת במרכז המסה העצמי שלו: \[\vec{R}_{cm} = \frac{\sum M_i \vec{R}_{cm,i}}{\sum M_i}.\] המשמעות הדינמית העמוקה ביותר של המושג מתבטאת בחוק השני של ניוטון למערכת רב-חלקיקית: \[\sum \vec{F}_{ext} = M\vec{a}_{cm}.\] משוואה זו מוכיחה שרק כוחות חיצוניים הפועלים על המערכת מסוגלים להאיץ את מרכז המסה, בעוד שכוחות פנימיים הפועלים בין החלקיקים תמיד מבטלים זה את זה, ומותירים את מסלול מרכז המסה הכללי ללא כל שינוי.

מרכז המסה קצה הגוף

איך לקרוא את המעבדה

כדור מסה

במצב "בניית מערכת בדידה", לחיצה על המסך מניחה כדור. הגודל וצפיפות הצבע גדלים עם המסה. גוררים כדור כדי להזיז אותו.

סמן "מטרה" זהוב (Crosshair): CM

מרכז המסה של המערכת. מופיע כשיש יותר מכדור אחד, וזז בצורה חלקה כשגוררים כדור או משנים מסה.

קווי עזר (לייזרים)

מחברים את סמן הזהב לכל מסה. קו עבה יותר שייך למסה גדולה יותר: ה"משקל" היחסי שלה בממוצע.

סליידר צף

מופיע ליד הכדור הנבחר ומשנה את המסה שלו בזמן אמת. אותו סליידר נמצא גם בעמודת הפקדים.

צורה ומרכז כחול

במצב "גופים רציפים ומורכבים" מציירים בגרירה מלבן, עיגול או צורה חופשית. הסמן הכחול הוא מרכז המסה העצמי של הצורה, והמספר לידו הוא המסה שלה.

צפיפות חומר

צבע בהיר יותר = צפוף יותר (kg/m²). סליידר ההטרוגניות יוצר גראדיאנט צפיפות לרוחב הצורה: חומר לא הומוגני.

הדבקה ומרכז גיאומטרי

צורות שנוגעות זו בזו "מודבקות" לגוף אחד. סמן הזהב הוא מרכז המסה הכולל, והטבעת הלבנה היא המרכז הגיאומטרי של הגוף (כאילו הצפיפות אחידה).

חלונית הנוסחה

הממוצע המשוקלל עם המספרים של הרגע הזה. במצב דינמיקה היא מציגה \(\sum \vec{F}_{ext} = M\vec{a}_{cm}\) עם הכוחות והתאוצה.

שובל זהב ושובל אדום

הזהב הוא המסלול של מרכז המסה. האדום הוא המסלול של כדור בודד: הקצה של הגוף.

המסלול המקורי (מקווקו)

הפרבולה שמרכז המסה היה עובר אילו פעלה עליו מרגע הזריקה רק הכבידה. המדד "סטייה מהמסלול המקורי" הוא המרחק של מרכז המסה ממנה.

כוחות חיצוניים

החץ הכתום יוצא ממרכז המסה ומראה את סכום הכוחות החיצוניים: כבידה, רוח ומגנט. פסים כחולים זורמים = רוח.

פיצוץ, קפיץ ומגנט

הפיצוץ נותן לכל זוג כדורים דחיפה שווה והפוכה. הקפיץ מושך ודוחף בין שני כדורים. את המגנט גוררים על המסך, והוא מושך כל כדור מבחוץ.

זריקה, מהירות והשהיה

זורקים בכפתור, או בגרירה מהגוף לאחור כמו בקלע. סליידר המהירות מאט רק את התצוגה, ו-⏸ עוצר את הזמן.

למעבדה ↓
טוען את המעבדה...
1

ניסויים לנסות במעבדה

  1. משיכת חבל של מסות (הבסיס הבדיד). הציבו על המסך כדור מסה קטן (למשל, 2 ק"ג) וכדור מסה גדול (למשל, 6 ק"ג). כעת, תפסו את סליידר המסה של הכדור הקטן והגדילו אותו בהדרגה עד שיגיע ל-24 ק"ג. עקבו אחר תנועת סמן הזהב המייצג את מרכז המסה.
    הניסוי ממחיש את המהות הפיזיקלית של ה"ממוצע המשוקלל". מרכז המסה הוא למעשה נקודת שיווי המשקל הדינמית של המערכת. ככל שמסה אחת גדלה, היא מגדילה את השפעתה ("המשקל" שלה במשוואה) ו"מושכת" אליה את מרכז המסה. המיקום היחסי של סמן הזהב משקף בכל רגע נתון בדיוק את יחס המסות בין החלקיקים.
  2. הרכבת פרנקנשטיין (הבסיס הרציף והמורכב). ציירו מלבן ענק והגדירו לו צפיפות נמוכה (קל מאוד). כעת, ציירו עיגול קטן, הגדירו לו צפיפות מקסימלית (כבד מאוד), ו"הדביקו" אותו לאחת הפינות של המלבן. התבוננו לאן קופץ מרכז המסה של הצורה החדשה.
    כאן אנו רואים את העוצמה הפרקטית של עקרון הסופרפוזיציה. במקום לחשב אינטגרל מסובך על כל הצורה המורכבת והלא-סימטרית שנוצרה, המערכת מנצלת את העובדה שניתן להתייחס לכל תת-צורה כאילו היא חלקיק נקודתי הממוקם במרכז המסה העצמי שלה. העיגול הקטן והצפוף גובר במשוואה על המלבן הגדול אך הדליל, וגורר את מרכז המסה הכולל הרחק מהמרכז הגיאומטרי.
  3. כאוס מתוכנן (כוחות פנימיים מול חיצוניים). תחת השפעת כוח כבידה, זרקו קבוצת כדורים מאוגדים לאוויר, צפו בשביל הזהב הפרבולי שנוצר, ובשיא הגובה לחצו על כפתור "הפעל כוח פנימי (פיצוץ)".
    זהו רגע הקסם של החוק השני של ניוטון למערכות. הפיצוץ הוא כוח פנימי – על פי החוק השלישי של ניוטון, כל כוח שדוחף חלקיק אחד ימינה, מלווה בכוח שווה והפוך שדוחף חלקיק אחר שמאלה. הסכום הווקטורי של כל הכוחות הפנימיים מתאפס לחלוטין. מכיוון שכוח הכבידה החיצוני נותר ללא שינוי, תאוצת מרכז המסה לא משתנה, ושביל הזהב ממשיך במסלולו הפרבולי המושלם באדישות מוחלטת לכאוס שמתרחש סביבו.
  4. הפרעה חיצונית (השפעת הסביבה). שחזרו במדויק את זריקת קבוצת הכדורים מהניסוי הקודם (אותה זווית ואותה מהירות), אך הפעם אל תפעילו פיצוץ. במקום זאת, כשהמערכת באוויר, הפעילו דרך הממשק מכת "רוח" אופקית חזקה למשך 1.5 שניות.
    בניגוד לפיצוץ הפנימי מהניסוי הקודם, הרוח היא כוח חיצוני המופעל על חלקיקי המערכת מבחוץ. ברגע זה, המשוואה \(\sum \vec{F}_{ext} = M \vec{a}_{cm}\) מופרת: סכום הכוחות החיצוניים השתנה, ולכן תאוצת מרכז המסה חייבת להשתנות בהתאם. התוצאה היא ששביל הזהב "נשבר" וסוטה ממסלולו המקורי, מה שמוכיח בצורה חותכת שמרכז המסה מגיב אך ורק לאינטראקציות עם סביבה שחיצונית למערכת.
  5. ריקוד הקפיץ בחלל (שימור תנע). כבו לחלוטין את כוח הכבידה בסימולציה ("מצב חלל"). חברו שני כדורים בעלי מסות שונות באמצעות קפיץ, ותנו לאחד מהם דחיפה התחלתית שמשלבת תנועה קדימה יחד עם סיבוב. תנו להם לרחף, להסתחרר ולהתכווץ ברחבי המסך.
    באין כבידה ובאין חיכוך, מרגע סיום הדחיפה הראשונית, סכום הכוחות החיצוניים הפועלים על המערכת הוא אפס. כתוצאה מכך, התנע הכולל של המערכת נשמר. למרות שהכדורים עצמם מבצעים ריקוד כאוטי, מתרחקים ומתקרבים בהשפעת כוח הקפיץ הפנימי, סמן הזהב של מרכז המסה יחצה את המסך בקו ישר לחלוטין ובמהירות קבועה. זוהי ההמחשה החזותית הטהורה ביותר לכך שכאשר \(\sum \vec{F}_{ext} = 0\), מהירות מרכז המסה \((V_{cm})\) נשארת קבועה.