LIMA
בס״ד
English

מערכת גלגלותPulley System

התאוריה בקצרה

ניתוח של מערכת גלגלות מורכבת נשען על שני עמודי תווך: החוק השני של ניוטון ומשוואות קשר קינמטי. תחילה, מבודדים כל מסה ורושמים עבורה משוואת כוחות עצמאית מהצורה \(\Sigma F = ma\). הכוחות הפועלים בדרך כלל הם כוח המתיחות של החוט \((T)\) כלפי מעלה וכוח הכובד \((mg)\) כלפי מטה, ולכן מתקבלות משוואות כגון \(T - mg = ma\).

עם זאת, מכיוון שיש יותר נעלמים ממשוואות כוחות, נעזרים בעובדה שאורך החוט \((L)\) נשאר קבוע בכל מהלך התנועה. מבטאים את האורך הכולל כסכום המקטעים בין הגלגלות למסות, ומכיוון שהאורך קבוע, הנגזרת השנייה שלו לפי הזמן שווה לאפס \[\frac{d^2L}{dt^2} = 0.\] פעולה מתמטית זו מספקת את משוואת הקשר הקינמטי, שמקשרת ישירות בין התאוצות של הגופים השונים (למשל \(a_1 + a_2 = -a_3\)). פתרון משותף של מערכת משוואות הכוחות יחד עם משוואת הקשר הקינמטי מאפשר לחלץ את התאוצה המדויקת של כל מסה בנפרד ואת מתיחות החוטים.

A m₃ m₁ m₂ L₃Lp L₁L₂ AB L₃ + Lp = constL₁ + L₂ = const a₃ = −a₁ + a₂2

איך לקרוא את המעבדה

גלגלת קבועה A

מחוברת לתקרה. עליה עובר החבל הירוק: משמאל תלויה \(m_3\), ומימין הגלגלת הניידת.

גלגלת ניידת B

תלויה על החבל הירוק ונעה איתו. עליה עובר חבל התכלת, ובקצותיו \(m_1\) (משמאל) ו-\(m_2\) (מימין).

החבל הירוק \((T_2)\)

החבל המרכזי. בגלגלת הניידת הוא "מתפצל" לשני חוטי התכלת, ונקודות אור זורמות לאורכו. העובי שלו תמיד פי 2 בדיוק מעובי התכלת, כי \(T_2 = 2T_1\).

חוטי התכלת \((T_1)\)

העובי גדל עם המתיחות. כשהמתיחות מתאפסת החבל הופך לקו דק ומקווקו: הוא רפוי.

כוח הכובד \((mg)\)

חץ אדום כלפי מטה ממרכז כל מסה.

כוח המתיחות \((T)\)

חץ כחול כלפי מעלה מנקודת החיבור לחבל. האדום והכחול באותו קנה מידה, כך שרואים מי מהם "מנצח".

חצי התאוצה \((a)\)

צהוב רציף: התאוצה ביחס לרצפה. כתום מקווקו \((a')\) ליד \(m_1\) ו-\(m_2\): התאוצה ביחס לגלגלת הניידת. ליד B החץ \(a_p\) מראה את תאוצת הגלגלת.

שובל (Motion blur)

צלליות של המיקומים הקודמים של כל מסה. שובל ארוך יותר פירושו מהירות גבוהה יותר.

בועת המשוואה (Live Data)

ריחוף מעל מסה, או מעל הגלגלת הניידת, מציג את משוואת הכוחות שלה עם המספרים של הרגע הזה.

סרגל הקינמטיקה (Show Kinematics)

מקטעי החבל \(L_1, L_2, L_3, L_p\) מסומנים בתוויות, ובעמודה בצד הסכום שלהם נשאר קפוא על \(12.00\,\text{m}\). קווים ורודים מקווקווים מסמנים את המיקום ההתחלתי ואת \(\Delta y\) של כל מסה.

סליידרי המסות

משנים את \(m_1, m_2, m_3\) בין \(0\) ל-\(20\,\text{kg}\), גם בזמן שהתנועה רצה.

Play, השהיה ו-Step

Play מתחיל את התנועה מהמיקום ההתחלתי. ⏸ עוצר את הזמן, ו-Step מקדם אותו ב-0.04 שניות. התנועה נעצרת כשמסה פוגעת ברצפה או בגלגלת.

מהירות ההדמיה והשבלול

הסליידר קובע פי כמה מהזמן האמיתי ההדמיה רצה. כפתור השבלול 🐌 מאט את הזמן ל-10%.

למעבדה ↓
טוען את המעבדה...
1

ניסויים לנסות במעבדה

  1. גבול אטווד הקלאסי (נטרול הגלגלת הניידת). בסרגלי השליטה, כוונו את המסות למצב בו \(m_1 = 4\) ק"ג ו-\(m_2 = 4\) ק"ג. את המסה העליונה כוונו ל-\(m_3 = 16\) ק"ג. הפעילו את הסימולציה ובחנו את חצי התאוצה והמתיחות.
    כאשר \(m_1\) ו-\(m_2\) זהות, הן מאזנות זו את זו באופן מושלם על הגלגלת הניידת. כתוצאה מכך, אין ביניהן תנועה יחסית, והגלגלת הניידת יחד עם שתי המסות מתפקדת כגוש אחד רציף שמסתו 8 ק"ג. הניסוי ממחיש כיצד מערכת מורכבת קורסת למערכת הפשוטה ביותר – מכונת אטווד קלאסית – שבה גוף של 16 ק"ג מושך גוף של 8 ק"ג. קווי התכלת \((T_1)\) יישארו באורך זהה וסטטי ביחס לגלגלת, ורק הקו הירוק \((T_2)\) יעשה את העבודה מול כוח הכובד.
  2. תעתוע התאוצה היחסית (מעלית נופלת). הגדירו את המסות כך ש-\(m_1 = 1\) ק"ג, \(m_2 = 8\) ק"ג ו-\(m_3 = 1\) ק"ג. הפעילו את כפתור ה"שבלול" (הילוך איטי) ושימו לב היטב לכיוון חץ התאוצה של \(m_1\) ביחס לרצפה, לעומת תנועתה על גבי החבל שלה.
    זהו רגע ה"אאוריקה" של הבנת תנועה יחסית. מצד אחד, \(m_1\) קלה מאוד ביחס ל-\(m_2\), ולכן היא נמשכת באלימות למעלה לאורך קו התכלת שלה לעבר הגלגלת הניידת. אולם, מכיוון ש-\(m_3\) קלה מכדי להחזיק את המערכת, הגלגלת הניידת עצמה צונחת למטה בתאוצה אדירה. התוצאה הסופית? אתם תראו את \(m_1\) מתקרבת לרצפה, למרות שהיא "מטפסת" על החבל. הניסוי צורב בתודעה שהתאוצה המוחלטת של גוף היא הסכום הווקטורי של תאוצתו היחסית ותאוצת מערכת הייחוס שלו.
  3. אנומליית הנפילה החופשית (החוליה החלשה). קבעו את \(m_3 = 8\) ק"ג, את \(m_1 = 8\) ק"ג, והורידו את \(m_2\) ל-0 ק"ג (או למינימום האפשרי בסימולציה). הפעילו את הסימולציה והתמקדו במתיחות החבל הירוק \((T_2)\) ובתאוצה של \(m_3\).
    ניסוי זה חושף את טבעה של ה"מתיחות" בפיזיקה. ברגע ש-\(m_2\) מאופסת, החבל שלה לא יכול להפעיל שום התנגדות. ללא התנגדות, המתיחות בתכלת \((T_1)\) קורסת מיד לאפס. ומכיוון ש-\(T_2 = 2T_1\) (כפי שמוצג בעובי החבלים בסימולציה), גם המתיחות בחבל הירוק נעלמת כליל! כתוצאה מכך, \(m_3\) נכנסת למצב של נפילה חופשית מוחלטת \((a = g)\), כאילו החוט נחתך, וזאת למרות ש-\(m_1\) כבדה ועדיין מחוברת למערכת. מתיחות דורשת התנגדות משני הקצוות; בלעדיה, הכוח פשוט מתאדה.
  4. שיווי משקל דינמי (לרחף בתוך סערה). האתגר שלכם: קבעו את \(m_1 = 4\) ק"ג ואת \(m_2 = 12\) ק"ג. כעת, נסו למצוא (על ידי ניסוי וטעייה, או על ידי חישוב) את הערך המדויק של \(m_3\) שיגרום לה להישאר מרחפת באוויר ללא תנועה כלל \((a_3 = 0)\), בזמן ש-\(m_1\) ו-\(m_2\) נעות בטירוף.
    כדי ש-\(m_3\) תעמוד במקום, המתיחות בחבל הירוק \((T_2)\) חייבת להיות שווה בדיוק לכוח הכובד שלה \((m_3g)\). המשמעות היא שהמערכת הדינמית של \(m_1\) ו-\(m_2\), למרות שהיא מאיצה ומשנה מיקומים, צריכה לייצר מתיחות קבועה וספציפית שתחזיק את \(m_3\). הניסוי מדגים באופן מהפנט כיצד מתיחות דינמית של מערכת מאיצה אינה שווה לסכום המשקלים הסטטיים שלה (תגלו ש-\(m_3\) הנדרשת שווה ל-\(12\) ק"ג, שזה בדיוק \(\frac{4m_1m_2}{m_1+m_2}\), ולא 16 ק"ג כפי שהאינטואיציה השגויה עלולה להציע).
  5. כלכלת החבלים (הוכחת הקשר הקינמטי). הדליקו את פיצ'ר ה"רנטגן" (סרגל הקינמטיקה). בחרו מסות אקראיות ולחצו על הפעלה. עצרו את הסימולציה (Pause) לאחר 0.8 שניות בדיוק. קראו מהסרגל את המרחק ש-\(m_3\) עברה \((\Delta y_3)\), ואת המרחקים שעברו \(m_1\) ו-\(m_2\) \((\Delta y_1, \Delta y_2)\).
    הניסוי מתרגם את המשוואה המאיימת \(a_3 = -\frac{a_1 + a_2}{2}\) למציאות מוחשית. כשתמדדו את המרחקים, תראו שכל סנטימטר של חבל ש-\(m_3\) "מושכת" אליה או משחררת, מתחלק בדיוק בין שני צידי הגלגלת הניידת. "כלכלת החבל" היא משחק סכום אפס - החבל אינו נמתח ואינו נעלם. הניסוי הופך את המתמטיקה של הקשר הקינמטי להבנה חזותית של שימור אורך, כך שבמבחן, הסטודנט כבר לא ישנן משוואה, אלא פשוט יראה בעיני רוחו את אורך החבל זורם בין המסות.