LIMA
בס״ד
English

טרנספורמציה של אותותSignal Transformations

דמיין שאתה עורך סרטון קצר בתוכנת עריכה על ציר זמן. הזזה היא פשוט לגרור את הסרטון קדימה או אחורה על הציר כדי שיתחיל מאוחר יותר (השהיה) או מוקדם יותר. היפוך בזמן הוא הפעלת אפקט "רוורס", שבו הסרטון מתנגן מהסוף להתחלה. שינוי סקאלה הוא שינוי מהירות הניגון: מהירות כפולה \((\times 2)\) דוחסת את הסרטון לחצי מהזמן המקורי, בעוד הילוך איטי \((\times 0.5)\) מותח אותו. כשמשלבים את כולם יחד, הסדר קריטי – ממש כמו שקודם ממקמים את הסרטון במקום הנכון על ציר הזמן ורק אז משנים את המהירות שלו.

התאוריה בקצרה

טרנספורמציה של אותות עוסקת בשינוי המשתנה הבלתי תלוי (הזמן \(t\)), והיא פועלת באופן זהה עבור אותות רציפים ובדידים. קיימות שלוש פעולות בסיסיות:

  • הזזה בזמן: \(x(t) \to x(t - t_0)\), כאשר עבור \(t_0 > 0\) האות זז ימינה (השהיה) ועבור \(t_0 < 0\) הוא זז שמאלה (הקדמה).
  • היפוך בזמן: \(x(t) \to x(-t)\), פעולה המשקפת את האות סביב הציר האנכי \((t=0)\).
  • שינוי סקאלה: \(x(t) \to x(at)\), שבו מתקבל כיווץ של האות כאשר \(|a| > 1\), והרחבה (מתיחה) שלו כאשר \(|a| < 1\).

שילוב של שלוש הפעולות יוצר טרנספורמציה לינארית מהצורה \(x(t) \to x(at + b)\). כדי לשרטט את האות החדש בלי ליפול לטעויות, פועלים לפי סדר קבוע: קודם מבצעים את ההזזה \((x(t) \to x(t+b))\), ורק לאחר מכן מפעילים את שינוי הסקאלה וההיפוך על המשתנה \(t\) בלבד \((x(t+b) \to x(at+b))\). למשל, כדי לקבל את \(x\left(\frac{3}{2}t + \frac{3}{2}\right)\), נזיז תחילה את האות \(\frac{3}{2}\) יחידות שמאלה ל-\(x\left(t+\frac{3}{2}\right)\), ורק אז נכווץ אותו פי \(\frac{3}{2}\).

הזזה בזמןx(t − t₀) היפוך בזמןx(−t) שינוי סקאלהx(at) קודם הזזה, אחר כך סקאלהx(at + b)

איך לקרוא את המעבדה

האות המקורי \(x(t)\)

קו טורקיז-ניאון מקווקו וחצי שקוף ("רוח רפאים"). הוא לא זז אף פעם, כדי שתמיד יהיה ברור מאיפה התחלנו.

האות המותמר \(y(t) = x(at + b)\)

קו רציף, עבה וזוהר במג׳נטה-כתום. הוא מגיב מיד לכל תזוזה של הסליידרים, עם מעבר אלסטי קטן.

ציר ה-\(y\) \((t = 0)\)

קו לבן עדין עם אייקון מראה בראשו: העוגן שסביבו מתרחשים ההיפוך והכיווץ.

x(at+b)

המשוואה הדינמית

מעל הגרף: \(y(t) = x(\color{#FF5E7E}{a}\cdot t + \color{#38BDF8}{b})\). המספרים צבועים כמו הסליידרים ומשתנים תוך כדי גרירה.

הזזה \(b\) וחץ הכיוון

הסליידר נע בין \(-8\) ל-\(8\). בזמן גרירה מופיע מתחת לציר \(t\) חץ זוהר: "הזזה שמאלה" עבור \(b > 0\) ו"הזזה ימינה" עבור \(b < 0\).

שינוי סקאלה \(|a|\)

הסליידר נע בין \(0.25\) ל-\(4\), עם עצירות מגנטיות ב-\(0.5\), \(1\), \(1.5\) ו-\(2\). התגית לידו מתחלפת בין "הרחבה (מתיחה)" \((|a| < 1)\) ל"כיווץ" \((|a| > 1)\).

היפוך בזמן \((\pm a)\)

הופך את הסימן של \(a\). האות מתהפך סביב ציר ה-\(y\) כמו דף, כך שרואים את הצד הימני והשמאלי מחליפים מקומות.

דוגמאות מהירות

ארבעה כפתורים שמשחזרים בלחיצה את \(x(t-4)\), \(x(-t)\), \(x(0.5t)\) ו-\(x\left(\frac{3}{2}t+\frac{3}{2}\right)\) על האות הנבחר.

12

הדגם שלב-אחר-שלב

האות מתאפס ל-\(x(t)\), מחליק ל-\(x(t+b)\) (שלב 1), עוצר עם הסבר צף, ואז נמתח או מתכווץ (ומתהפך אם \(a < 0\)) אל \(x(at+b)\) (שלב 2). קו כתום מנוקד שומר את \(x(t+b)\) להשוואה.

קואורדינטות \(t\) על הציר

בזמן הנגן, קווים מקווקווים מורידים כל נקודת מפתח לציר \(t\), ותוויות כתומות מראות את קואורדינטת ה-\(t\) שלה בזמן אמת, למשל כשהיא מתחלקת ב-\(a\).

רנטגן נקודות מפתח

נקודות זוהרות על ההתחלה, השבירה והסוף של האות. ריחוף בעכבר (או נגיעה) על נקודה באות החדש מותח קו מקווקו אל התאומה שלה באות המקורי ומקפיץ תווית: באיזה \(t\) האות קורא איזה ערך של \(x\).

מהירות והשהיה

הסליידר מאט את הנגן ואת האנימציות עד \(\times 0.1\) או מאיץ עד \(\times 2\), ו-⏸ מקפיא הכל. הוא משנה רק את קצב התצוגה.

המדדים

\(a\) ו-\(b\), כיוון ההזזה, תחילת האות וסופו על ציר \(t\), שיפוע הקטע המשופע, לאן עברה כל נקודת מפתח, והנקודה שמסומנת ברנטגן.

למעבדה ↓
טוען את המעבדה...
x(t)
y(t)
1

ניסויים

  1. פרדוקס המינוס והפלוס (הזזה בזמן). בחרו באות הרמפה-מישור וודאו ש-\(a=1\). גררו את סליידר ההזזה \(b\) לערך \(-4\) כדי לקבל את \(x(t-4)\), ושימו לב לאן מצביע החץ הווקטורי. עברו עם העכבר (רנטגן נקודות מפתח) על נקודת ההתחלה החדשה ב-\(t=0\) ועל נקודת השבירה ב-\(t=4\). לאחר מכן, גררו את \(b\) ל-\(+4\) וצפו בשינוי.
    האינטואיציה הראשונית אומרת שמינוס שייך לשמאל, אבל בציר הזמן קורה בדיוק ההפך: עבור \(x(t-t_0)\) עם \(t_0 > 0\) האות זז ימינה (השהיה), ועבור \(t_0 < 0\) הוא זז שמאלה (הקדמה). הסיבה לכך פשוטה וברורה כשמסתכלים ברנטגן: כדי לקבל באות החדש את האירוע שקרה במקור ב-\(t=0\), הביטוי שבתוך הסוגריים \((t-4)\) חייב להתאפס – וזה קורה רק מאוחר יותר, ב-\(t=4\).
  2. חוק המתיחה והכיווץ (שינוי סקאלה). אפסו את ההזזה \((b=0)\) על אות הרמפה-מישור. גררו את סליידר הסקאלה \(a\) לערך \(0.5\) ושימו לב לטווח החדש של האות (מ-\(-8\) עד \(8\)). כעת גררו את \(a\) לערך \(2\). שימו לב לאורך האות כולו, ובמיוחד למה שקורה לנקודה שנמצאת בדיוק על ציר ה-\(y\) \((t=0)\).
    שינוי סקאלה \(x(at)\) מתנהג כמו כפתור מהירות ניגון: כאשר \(|a| < 1\) הזמן רץ לאט יותר ולכן האות עובר הרחבה (מתיחה), וכאשר \(|a| > 1\) הזמן רץ מהר יותר ולכן האות עובר כיווץ. מבחינה מתמטית, כל קואורדינטת זמן פשוט מתחלקת ב-\(a\). לכן גם הנקודה ב-\(t=0\) נשארת תמיד נעוצה במקומה כמו עוגן – כי אפס חלקי כל מספר נשאר אפס.
  3. אפקט המראה (היפוך בזמן). אפסו את הסימולציה ל-\(a=1, b=0\) על אות הרמפה-מישור. לחצו על כפתור "היפוך בזמן" כדי לקבל את \(x(-t)\). עקבו אחר אנימציית השיקוף סביב ציר ה-\(y\) ובדקו בעזרת רנטגן נקודות המפתח לאן עברו הנקודות \(t=-4\) ו-\(t=4\).
    הפעולה \(x(-t)\) מחליפה את הסימן של ציר הזמן ויוצרת שיקוף מושלם של האות סביב הציר האנכי \((t=0)\). כל מה שהתרחש בעבר \((t<0)\) עובר לעתיד \((t>0)\) ולהפך – כך שהשיפוע העולה משמאל לציר הופך לשיפוע יורד מימין לציר, והחלק השטוח עובר לצד השלילי. גם כאן, הערך ב-\(t=0\) הוא נקודת השבת שלא זזה.
  4. המלכודת של סדר הפעולות (טרנספורמציה לינארית). עברו לאות הטרפז. הגדירו \(a = 1.5\) \(\left(\frac{3}{2}\right)\) ו-\(b = 1.5\) כדי לקבל את \(x\left(\frac{3}{2}t + \frac{3}{2}\right)\), ולחצו על כפתור "הדגם שלב-אחר-שלב". עקבו אחר שני השלבים: תחילה ההחלקה ל-\(x\left(t+\frac{3}{2}\right)\) (בין \(-1.5\) ל-\(1.5\)), ורק אז הכיווץ ל-\(x\left(\frac{3}{2}t+\frac{3}{2}\right)\) (בין \(-1\) ל-\(1\)). בדקו ברנטגן את שלוש הפינות החדשות.
    בשילוב טרנספורמציות \(x(at+b)\) סדר הפעולות קריטי: קודם מזיזים \((x(t+b))\), ורק לאחר מכן משנים סקאלה \((x(at+b))\). הסיבה היא ששינוי הסקאלה מופעל אך ורק על המשתנה \(t\) (ולא על הקבוע \(b\)). בפועל, הכיווץ ב-\(a\) מחלק את כל ציר הזמן – כולל את ההזזה שכבר ביצענו – ולכן נקודת ההתחלה ב-\(-1.5\) מתכווצת ל-\(-1\).
  5. האתגר המשולב – הזזה, היפוך וכיווץ יחד. הישארו על אות הטרפז. הגדירו \(b = 3\), לחצו על "היפוך בזמן" וכוונו את הסקאלה ל-\(a = -2\), כך שתתקבל המשוואה \(x(-2t + 3)\). לפני שתריצו את האנימציה, נסו לנחש באיזה צד של ציר ה-\(y\) ינחת האות (חיובי או שלילי). כעת לחצו על "הדגם שלב-אחר-שלב" ובדקו את עצמכם.
    זהו ה"מוקש" הכי נפוץ במבחנים, והסימולציה חושפת אותו מיד: למרות ש-\(b=+3\) דוחף את האות בשלב הראשון שמאלה (לטווח \([-3, 0]\)), השלב השני של ההיפוך והכיווץ \((a=-2)\) משקף אותו סביב \(t=0\) ומכווץ אותו פי \(2\), כך שהוא נוחת דווקא בצד החיובי \(([0, 1.5])\). כל עוד נצמדים לכלל הברזל – קודם הזזה ורק בסוף סקאלה והיפוך – אף שילוב של סימנים לא יוכל לבלבל אתכם.