תאר לעצמך שאתה עומד במרכז כיכר רחבה הומה באנשים. אם לפתע מתחיל לרדת גשם זלעפות, כולם יתחילו לרוץ מהמרכז החוצה לכיוון הרחובות המקורים – זהו דיברגנץ חיובי, המייצג "נביעה" של תנועה מתוך הנקודה.
לעומת זאת, אם יחלקו כסף במרכז הכיכר, אנשים ינהרו פנימה מכל הרחובות אל המרכז – זהו דיברגנץ שלילי (שקע), השואב אליו את התנועה.
אם קבוצת אנשים חולפת דרך הכיכר כך שמספר הנכנסים שווה בדיוק למספר היוצאים, אין שינוי נטו, והדיברגנץ במרכז הכיכר שווה לאפס.
באנליזה וקטורית, הדיברגנץ הוא אופרטור המודד את הצפיפות המקומית של מקורות או שקעים בשדה וקטורי נתון, והתוצאה של הפעלתו היא גודל סקלארי. מתמטית, הפעולה מוגדרת כמכפלה סקלארית של אופרטור הנבלה \((\nabla)\) בשדה הווקטורי \(\vec{F}\), כלומר: \[\text{div}\, \vec{F} = \nabla \cdot \vec{F}.\] בקואורדינטות קרטזיות, עבור שדה \[\vec{F} = F_x \hat{i} + F_y \hat{j} + F_z \hat{k},\] הנוסחה לחישוב היא סכום הנגזרות החלקיות: \[\nabla \cdot \vec{F} = \frac{\partial F_x}{\partial x} + \frac{\partial F_y}{\partial y} + \frac{\partial F_z}{\partial z}.\]
חשיבותו העיקרית של המושג באה לידי ביטוי במשפט גאוס (משפט הדיברגנץ), הקובע כי \[\iiint_V (\nabla \cdot \vec{F})\, dV = \iint_S \vec{F} \cdot d\vec{S},\] מה שמוכיח שסך השטף היוצא ממעטפת סגורה \(S\) שווה במדויק לסך כל ה"מקורות" בתוך הנפח \(V\) הכלוא בה.
בנוסף, הדיברגנץ מהווה אבן יסוד במשוואות מקסוול, למשל בחוק גאוס לחשמל \[\nabla \cdot \vec{E} = \frac{\rho}{\varepsilon_0},\] שמסביר כיצד צפיפות מטען חשמלי \((\rho)\) משמשת כמקור ליצירת שדה חשמלי חיובי או שלילי.
גרגר זעיר שנסחף עם השדה. הכיוון שלו מראה לאן השדה זורם בכל נקודה.
כאן השדה נובע החוצה: הדיברגנץ חיובי. ככל שהנקודה גדולה יותר, הנביעה חזקה יותר.
כאן השדה נשאב פנימה ונעלם: הדיברגנץ שלילי.
כיוון השדה בנקודה. ככל שהחץ ארוך ובהיר יותר, השדה חזק יותר. כחול: מתרחק מהמרכז. אדום: מתקרב אליו.
משטח סגור. כל חלקיק או חץ שחוצה אותו נצבע בזהב. בלוח הבקרה רואים כמה חלקיקים נכנסו ויצאו בכל שנייה.
ערך הדיברגנץ בזמן אמת: בנקודה המרכזית, וכשמעטפת גאוס דולקת, בתוך הכדור. כחולה כשהוא חיובי, אדומה כשהוא שלילי.
גרירה מסובבת את המרחב, וגלגלת מתקרבת ומתרחקת. גרירה על הכדור מזיזה אותו.